דלקת מפרקים נוונית הינה נפוצה ביותר בהזדקנות. למעשה, היא כה נפוצה שיש הסבורים שהינה בלתי נמנעת בהזדקנות. למעשה נראה כי ישנן מספר דרכים טבעיות למנוע את התסמינים של דלקת מפרקים כזו. כמו כן, יתכן ועל ידי שנוי תזונה ניתן להפחית התלונות והכאב המפרקי.
אין כמעט ספק כי חשיפה לגלוטן אינה רצויה לאנשים עם אוסטאוארתריטיס, מסביר ד"ר דרור רובינסון.
הרושם הוא כי אנשים רבים עם כאבי מפרקים סובלים מרגישות לגלוטן שברובם אינה מתבטאת בצורה האופיינית כמחלת צליאק.
הפסקה של חשיפה לגלוטן עשויה בהחלט להוריד הכאבים במפרקים וגם רצויה במקרים כאלו.
פיברין וארתריטיס
פיברין הינו חלבון דמוי רשת. כאשר ישנה פגיעה כלשהי בגוף, תאים תגובתיים גורמים ליצירת רשת פיברין. במקרים של דלקת כרונית לעיתים קרובות רואים רשת פיברין כרונית באזור הדלקת. הפיברין מונע כניסת תרופות נגד דלקת לאזור הדלקתי ולכן מעכב את התגובה של תרופות נגד דלקת. יש לזכור כי באנשים מעל גיל 50 יש נטיה גדולה לדלקת להמשיך ולהפוך לכרונית.
איזה שמן נוטה לגרום לדלקות?
רוב השמנים הצמחיים נחשבו עד השנים האחרונות כבריאים כולל שמן חמניות, סויה ופשתן. לרוע המזל נראה כי שמנים אלו עשירים בחומצות אומגה 6 שגורמות להחמרה של תהליכי דלקת בגוף. שמנים כאלו עלולים למנוע שפור של תהליך דלקתי זמני. לאחרונה פורסם כי צריכה של שמנים כאלו גם במסגרת תזונה צמחונית מעלה סיכון לתמותה לעומת צריכה של אורז וטופו.
במבט שטחי על רגלו של כדורסלן זה ניתן לראות שטף דם גדול.
אולם היותו צעיר מונע התפתחות של תהליך דלקתי ונראה כי תוך זמן קצר יחלים. למעשה כבר בנוכחות השטף דם, אינו סובל מכאבים ניכרים ועוסק בפעילות ספורטיבית.
ההבדל בין אדם מבוגר מעל גיל 50 שלעיתים קרובות סובל מכאבים של דלקת מפרקים לבין אדם צעיר, נעוץ לפי דר מקס וולף מאוניברסיטת קולומביה (1972), בחוסר של אנזימים פרוטאוליטיים. אנזימים אלו גורמים לפרוק פיברין ומונעים התפתחות של דלקת כרונית.
אחד מסוגי האוכל שגורמים להזדקנות מואצת ועקב כך לירידה של רמת האנזימים הפרוטאוליטיים הינו אוכל מפוחם כמו שמתקבל לאחר צליה על גריל. בזמן שצליה כזאת מוסיפה טעם לבשר או לירקות שנצלים על הגריל, נוצרים בחלק השחור חומרים הגורמים להזדקנות רקמות.
כנגד זאת, שימוש בברומלין (Bromelain) כתוסף מזון יכול להוריד את הצטברות הפברין ולהעלות רמת אנזימים פרוטאוליטיים.
מהו ברומלין? מדובר באנזים מופק מאננס. האנזים גורם להורדה של רמת ההצטלקות בפצעים וניתן הן כמשחה מקומית והן כתוסף מזון.
חומר חשוב אחר לעיכוב התהליך של הצטברות פיברין באזורי דלקת הינו כורכום. חשוב לצרוך את הכורכום לאחר טחינה של שורש טרי שנעשית במקום, היות ונראה כי יש יעילות גדולה יותר למוצר הטרי מאשר לאבקה.
תוסף מזון טבעי אחר הינו שורש הג'ינגר. שורש זה מוריד רמתם של פרוסטגלנדינים שהינם מתווכי דלקת המחמירים את הכאבים.
מנגנון חשוב נוסף למניעת דלקת הינו תוספת של פלבנואידים. ישנם מספר מוצרים כתוספים כולל רוטין וכן נוגדי חמצון ממקור קליפת לימון. אחד הצמחים שהינו עשיר במיוחד בפלבנואידים הינו צמח הקנאביס, ויש לשקול צריכה של שמן קנאביס הנטול השפעה פסיכואקטיבית כדי להפחית את הדלקות בגוף.
לעיתים קרובות אני נתקל במטופלים שסובלים מכאבי מפרקים על רקע צריכה של צמחים ממשפחת הסולניים שכוללת פלפלים, חצילים ועגבניות, אומר ד"ר דרור רובינסון. הסיבה לכך הינה תכולה של אלקלואידים בצמחים אלו שגורמים להחמרה של תהליכים דלקתיים.
האוכל הגרוע ביותר לאנשים עם דלקות מפרקים הינו סוכר. סוכר נמצא כיום ברוב המזונות המתועשים ועלול לגרום להחמרה של תהליכים דלקתיים במספר מנגנונים כולל עידוד פעילות של תאי דם לבנים הגורמים לדלקת. בנוסף עליה ברמה של אינסולין משנית לצריכת סוכר גורמת להחרפה של דלקות.
נראה כי אחת השיטות היעילות להפחתה של דלקות מפרקים הינה תזונה שאינה כרוכה בחשיפה למזונות אלו ובפרט העתקה של התזונה לכיוון של דיאטה קטוגנית.